וידוי

מכירים את האנשים האלה שתמיד מנסים לכתוב הייקואים (שירים המחולקים בקפדנות לפי הברות, 5-7-5)?
אז לי יש תשוקה מוזרה לכתיבת סונטות. לא סונאטות, סונטות. שירים בני 14 שורות עם מבנה חריזה נוקשה, כמו, למשל, אהבתה של תרזה דימון.

נהגתי לעשות זאת בתיכון לא מעט (כן, היו לי תחביבים מאוד משונים) ובהתקף נוסף של אינסומניה שככל הנראה יתנקם בי מחר בבוקר כשאנסה להתמודד עם נהר אימיילים עצום שמן הסתם נשלח לעבר המשרד במהלך עשרת ימי החופשה שלנו, מצאתי את עצמי כותבת אחת עכשיו.
(אבבא בגגב דהו דהו. לא מדויק עד הסוף אבל די טוב ביחס לשעה)

כמו נמלה בכוורת דבורים
ככה זה מרגיש, אאוטסיידרית תמיד
יעילה וטובה אבל לא חיננית
לא מכירה את הכללים הנכונים

מנסה בכוח להיות אמיתית
להיות מי שהיא ובכל זאת מעניינת
כל כך מפחדת מלהיחשב משעממת
שהיא כבר לא מכירה את עצמה הטבעית

היום, כמו בכיתה ט', עדיין אותו חוסר
של אמונה בעצמך וביופי שלך
מציק לי ודוקר כמו כאב בטן עיקש

כשאני הולכת לישון, או קמה בבוקר
הוא איתי, הוא שם, אינטנסיבי כל כך
ולא משנה כמה אבכה, הוא יסרב להתייבש.

שבוע מעולה.
ענת

אודות anatpross

סטודנטית, חינוכניקית, חיפרושלמית. אישה קטנה ומלאת סתירות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על וידוי

  1. רז הגיב:

    יופי של סונטה, יצא לך יפה.
    הרווחת קורא חדש כאן

  2. משה הגיב:

    אני לא משכיל בכל הקשור לספרות או שירה (אני מתבייש לומר שרק כאן למדתי מה היא סונטה). התקופה היחיד בו התעניינתי קמעה בנושא היה עם כשהייתי עם אקסית משוררת/מלחינה חובבת, ומאז יש לי קצת רתיעה מזה… החלטתי לעשות לעצמי "דווקא" ולקרוא בכל זאת – ולא התאכזבתי, נהניתי מאוד. מהפתיחות, מהכנות, שנופחות בשיר מידה של קודש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s