יש אנשים שמתפצלים לשניים. אני (או יותר נכון, הביטוי האודיטורי שלי) לשלושה.
נופלת עמוק ונשברת
חותכת חובטת חופרת
משתגעת לאט
עם כל רגע יותר
לבכות ולצחוק ולא לדבר
אין תוכן, אין שום דבר לבטא
אינרציה מפעילה אותי בהיחבא
לשיר כמו אישה
שירים של אחרים
ואת עצמי להסתיר במחשכים
אני לא יודעת מה אני רוצה
לא יודעת במה אני טובה
כל כך מבוהלת
כמו תינוקת לצחוק
וברגע אחד אלוהי גם לחרוק
לחשוב קצת לבד זה מפחיד מדי
לא מספיק בטוחה שזה כדאי
מאמץ משתלם?
לא פשוט להאמין
עדיף שוב לקרוס לפני שעת השין
(פוסט אמיתי, כזה שיכלול עצבים על פרשיה פלילית/פוליטית לוהטת בימים האחרונים, יופיע אחר כך, אחרי שאגמור לקרוא שלל מאמרים על אי-השוויון בחינוך).
ענתיאה
