פירותיו של שיעור איטי מדי

שלום,

זוכרים את תשוקת הסונטים שלי מלפני כמה שבועות? (מתברר שאמורים להגיד "סונט" ו-"סונטים" ולא כפי שסברתי אז) ובכן, באופן אירוני למדי מצאתי את עצמי מתחברת שוב לתחביב המילולי-שיבוצי שלי באמצע שיעור שדן, מכל הנושאים, בתקשורת בלתי מילולית. הפעם לא רק שהחריזה מוקפדת לעילא ולעילא, אלא שגם המשקל הסילאבי מדויק ללא רבב – ראו הסבר למטה.

את מעוורת את כולם
ילדה יפה, עיני שקד שחורות
לא משאירה מקום לאחרות
עם הקסם שבך מגולם

הרשי לי לדבר ברורות
עלי זה לא עובד, יקירתי
את מסקרנת, משכרת גם אותי
אך המילים שלך כבר מוכרות.

רוצה רק להביט בחזרה,
קצת אומץ להגיד את דעותיי;
אך לך יש הבעות כל כך שורפות!

אז אוותר – ולו כי אין ברירה
לא אתבייש בכל מחשבותיי.
כבת אנוש, הן לא תמיד יפות.

וכעת, הטכניקה שבשירה.
מדובר, כאמור, בסונט – יש בו 14 שורות בסך הכל, שני קוורטטים (הקרויים "אוקטט") ושני טרצטים (הנקראים ססטט). מבנה החריזה (זה המבנה שאני נוהגת להשתמש בו אך יש שיטות רבות נוספות ומקובלות) הוא אבבא, בגגב, דהו, דהו. מספור ההברות (ואתם יכולים לבדוק!) הוא 8-10-10-8 בקוורטטים ו10-10-10 בטרצטים.

כן.
יש לי תחביבים משונים.
מצד שני, אני לא יודעת לצייר, זה לא משאיר הרבה ברירות.

ערב נפלא שיהיה,
ענת