ערווה תקרא למישהו אחר, אני סופרן.

הסטריאוטיפיות הנשית שלי היא משהו מאוד חמקמק. נכון, אני לומדת חינוך ואוהבת ילדים; אבל אני נהנית גם ממשחק כדורגל. אני אוהבת לקנות נעליים; אבל שונאת לקנות בגדים ולא יודעת להתאים צבעים. אני לא יודעת להתעסק עם סתימות או להחליף גלגל, אבל אני זו שהורגת את הג'וקים כשצריך. עם זאת, במקום אחד אני ללא שום ספק אישה ייצוגית מאוד: ההופעה שלי.

למען הסר ספק, כשאני אומרת הופעה אני לא מתכוונת רק למראה, אלא גם, ובעיקר, לשפת הגוף ולקול. מלבד היותי קטנה ומקומרת, אני נוטה, למשל, ללחיצת יד עדינה (וכבר אמרו לי יותר מפעם אחת שיש לי "לחיצת יד של ליידי", לא ברור מה זה אומר). בנוסף למאפיינים אלה ולאחרים שלא מעניין כל כך לעסוק בהם פה, אני גם בעלת קול סופרן קטן ועדין. בתור זמרת אני עונה באופן מובהק לסטריאוטיפ הנשי של עדינות, פאסיביות, תלותיות – הזמרת לעולם איננה עצמאית, כמעט תמיד חייבת בליווי פסנתר ועליה לעבוד קשה עד שתגיע לעוצמה שלא תיבלע בידי הפסנתר.

יש לזכור שחלק מהתפיסה הראויה של גוף מתמקדת בקול האנושי, כאשר מאישה מצופה לדבר בשקט, בעדינות. כאן ניתן להסתכל על הזמרת הקלאסית בשני אופנים. מחד גיסא, היא כביכול נוגדת את התפיסה המתבקשת של קול קטן שאינו מתבלט; אך מאידך גיסא, קולה אינו משמש לאמירה אישית אלא משמיע מילים שנכתבו בידי אחרים. בנוסף, מעצם כך שהקול הוא חלק מהגוף ומושפע מפרמטרים ביולוגיים שגם שאר הגוף מושפע מהם, הרי שבהכרח זמרות יהיו יותר מושפעות מהיותן נשים.

(הפסקאות האחרונות לקוחות ברובן מהעבודה המסכמת שכתבתי בסוציולוגיה של החינוך).

הדיון על חשיבות השירה הנשית והקול הנשי מתמקד, למרבה הצער, במחאה האקוטית נגד ההקצנה הדתית שמובילה להדרת נשים מהמרחב הציבורי; אנחנו נאלצות לתעדף את הכוחות שלנו ולזעוק נגד המסוכן ביותר, אבל חשוב לזכור שהדיון בנושא צריך להעמיק יותר מדיכוטומיה של מותר ואסור. יש כאן גם שאלות של תכלית ומשמעות הקול שאנחנו נאלצות ונאלצים לזנוח; אלה שאלות שחשוב לעסוק בהן ולענות עליהן.

השבוע מצאתי את עצמי, במקרה, מייצגת מחאה פרטית קטנה (שהלכה והתגלגלה וגדלה). חברות האופנה הישראליות השונות, למי שלא מכיר, נוהגות באופן סלקטיבי ומפרסמות באופן שונה בירושלים ובערים אחרות שנחשבות ל"ערים דתיות". כמובן, זהו תיאור מאוד שטחי לעניין, כאשר ירדנו אל מתחת לפני השטח ראינו שהצנזורה היא באחריות חברת השלטים ולא של חברות האופנה, וכמובן שאין מקום לתאר את ירושלים כעיר דתית (בעיקר לא כאשר השלטים מופיעים באיזורים חילוניים במובהק). השלטים הירושלמיים של החברות הוניגמן וקסטרו, באופן ספציפי, היו פשוט תמונותיהן המקוריות של סנדי בר ושל גל גדות – קפודות ראשיהן.

השאלה לגבי הצניעות שיש או אין במהלך כזה היא מעניינת, וגם אם לי אישית זה נראה כמו טירוף וכמו הקצנה בהחפצת דמות האישה, הרי שהיו נשים שהגיבו וטענו שזה דווקא גורם להן להרגיש נוח יותר; להרגיש שחברות הפרסום מעדיפות להתמקד במוצר ולא באישה. אלא שהגוף קיים בתמונה, ורק הפנים גזורות ממנה. העניין הוא, אם כך, שהגענו לרמה כזו של השלמה עם הפומביות שכופים על גופינו, שאנחנו מסוגלות להתייחס רק לפנים כאל משהו פרטי שמייחד אותנו. דא עקא, שהפנים הם גם הייצוג שלנו מול העולם ומה שמאפשר לנו להתבטא, יותר מסגנון לבוש או נעליים.

אישה בלי ראש היא אישה ללא קול, ללא עיניים וללא אוזניים. אין לה פה, אין לה אפשרות להתבטא. הקול שלה, בין אם במשמעות הצבע הנשי הערב לאוזן שאותו מבקשים רבנים למנוע מחיילים טהורי נפש, ובין אם במשמעות התוכנית, של ביטוי, דיבור, אופי – אלה נעלמים ונעשים שקופים כאשר ניתן לדמיין שלאישה יש רק גוף. היא עדיין אישה; יש לה שדיים, וגינה, רחם, שחלות. היא יכולה ללדת, היא יכולה להיות מתחתיך במיטה והיא יכולה גם לבשל לך או לכבס לך את הבגדים; אבל היא שותקת. כי השתיקו אותה ואמרו לה שדבריה אין להם מקום וקולה מכשיל.

כשעמדתי לפני השלט של סנדי בר כרותת הראש, הייתי צנועה יותר מהשלט מבחינת הבגדים – לבשתי סריג ארוך שרוולים וצעיף עדין כיסה את מחשופי הקטן. אבל דיברתי. השמעתי את קולי ונתתי דרור ללשוני. וזו פריבילגיה שלהרבה נשים בעולם פשוט אין. כשביונסה שרה על כך ש"בנות מנהלות את העולם", היא מתעלמת, כמו שאמרה בחורה המכנה את עצמה 19% בסרטון תגובה מעולה, מכך שאנחנו אפילו לא מסוגלות לנהל את מה שקורה בתוך ביתנו, שם האלימות נגדנו תיתפס כמשהו שאין לו עניין לציבור; מכך שאפילו המיניות והגוף שלנו נלקחות מאיתנו אל עבר רשות הרבים.

הנשים החרדיות במאה שערים, שאסור להן ללכת במדרכה הלא נכונה, נתפסות בעיני רבים בציבור החילוני כנשים חופשיות שבוחרות להיות חלק מתרבות שמדכאת אותן. חלקים גדולים בציבור החילוני חושבים שבשם הרב-תרבותיות עלינו להרשות התעללות, הדרה והשפלה יומיומית במרחב ציבורי שכספי הארנונה שלנו משמשים לתחזוקו; שזה חלק מ"חיה ותן לחיות". זה לא חיה ותן לחיות; זה חיה ותן לאחר לא לתת לחיות. קולן של הנשים החרדיות יכול להגיע רק באופן אנונימי לארגונים יהודיים פלורליסטיים; את הסנקציות החברתיות שיוטלו עליהן במידה ויתפסו כמי שנאבקות למען זכויותיהן הטבעיות ללכת ברחוב או לשבת מקדימה, אין לנו, כחילונים, יכולת להעריך. אבל את הפרקטיקות שמונחלות עליהן מנסים (ומדי פעם מצליחים) להחיל על כולנו, נשים שאינן חלק מאותו ציבור ומאותה תרבות, לא מבחירה ולא מכפייה.

ביום שישי הקרוב, ה-11.11, יתכנסו נשים וגברים בארבעה מוקדים ברחבי הארץ וישירו. וזה המקום להזכיר לכולם:
הקול שלי יכול להיות סופרן כמו של מריה קאלאס. הוא יכול להיות מצו סופרן כמו של צ'צ'יליה ברטולי. הוא יכול להיות אלט כמו של ארנסטינה שומן-היינק. הוא יכול להיות דרמטי ומתנשף כמו של ריטה, והוא יכול להיות עמוק וצלול כמו של רונה קינן. הוא יכול להיות ילדותי כמו של אפרת בן צור, בתולי כמו של רוחמה רז או מיני כמו של קארן או. הוא יכול להיות קטן ומזהיר כמו של רג'ינה ספקטור והוא יכול להיות ענק וחד פעמי כמו של איימי ויינהאוס. הוא יכול להיות צפרדעי כמו של שרונה פיק והוא יכול להיות לא אסתטי כמו של איה זהבי פייגלין.

הקול שלי יכול להיות הרבה דברים, אבל הוא לא ערווה. הוא אני. הוא הביטוי שלי, האישיות שלי והקשר שלי עם העולם. מי שינסה לאסור עלי לשיר, ובעקיפין לאסור עלי לדבר, יקבל מלחמה.

אודות anatpross

סטודנטית, חינוכניקית, חיפרושלמית. אישה קטנה ומלאת סתירות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ערווה תקרא למישהו אחר, אני סופרן.

  1. danajj הגיב:

    מה עם הקול הנשי בחברה הכללית? האשה מזמן אובייקט, וזה מציף את האתרים, הסדרות בטלוויזיה, הפרסומות הקטנות בynet למשל, והתרבות משפיעה על המציאות – יותר אונס ויותר אלימות. בשנים האחרונות גם הגבר נהפך לאובייקט. אין חינוך למודעות לקיצוניות השניה בחברה שלנו ולכן עלינו לקחת אחריות גם על עצמנו ולא רק על אחרים, ולבקר ולהיאבק גם בה.

  2. anatpross הגיב:

    אני לא בטוחה שיש עליה במקרי האונס (לדעתי מה שיש זה בעיקר ירידה בשיעור המקרים הלא מדווחים של אלימות) ואני ממש לא מרגישה בנוח עם האמירה שמקשרת בין אונס ואלימות כלפי נשים ובין ייצוג היתר שיש או אין להן באמצעי התקשורת.
    בחברה החילונית יש אכן החפצה מוגזמת של נשים ושימוש מיותר במיניות שלהן; עם זאת, עם כמה שקשה עם פרקטיקות שליטה חסויות, צריך להודות שההשתקה שעוברות נשים חרדיות חמורה הרבה יותר, ואף אחד לא מנסה אפילו להסתיר אותה. ככה שאני כן אעדיף ליצור לעצמי איזה סדר עדיפויות ולהילחם קודם במה שמנסה להשתיק אותי לגמרי, ורק אחר כך במה שמנסה לעוות לי את הקול.

    • danajj הגיב:

      הלוואי שהיה ייצוג יתר לנשים באמצעי התקשורת – לא ייצוג יתר לנשים כחפץ באמצעי התקשורת… העובדה שאנחנו לא יודעות לעשות את ההבדל מזעזעת בעיניי. כשחברה אומרת לי שכשהיא נראית טוב במחשוף ומושכת גברים – זו הנשיות שלה, זו השתקת הקול הנשי האמיתי שלה באופן מזעזע ממש. היא תלויה בגברים בשביל הדימוי העצמי שלה שמסתכם בהיותה אובייקט מיני. החיפצון של נשים בחברה הכביכול פתוחה ומתקדמת שלנו מזעזע אותי הרבה יותר בדיוק בגלל שהוא מוסווה ומושתק, בדיוק בגלל שאנחנו לא מבינות שאנו מושתקות.

      • anatpross הגיב:

        אני לא מבינה למה צריך להציג את זה כאילו זו בחירה בין שני מאבקים. לרוב, אנשים ונשים שיפעלו נגד פרקטיקה משפילה נשים כזו לא יתמכו בפרקטיקה אחרת. אני, כרגע, מוטרדת יותר מההשתקה שמגיעה מכיוון ההקצנה הדתית. יש מישהי שתוטרד יותר מייצוגים סקסיסטיים של נשים בפרסומות והיא תילחם נגד זה – וזה ראוי ומקובל ומבורך. יש מספיק אנשים לכל המאבקים.

  3. danajj הגיב:

    כן, אבל את לומדת חינוך נכון? קודם צריך לחנך את עצמנו ורק אח"כ אחרים… אחרת מה נאמר כשיאשימו אותנו בכפיה חילונית של נורמות וערכים חילוניים על חברה אחרת, שבבסיסה 'המאבק' במנהגים של המתבדלים האלה עם הלבוש השחור? שאנו היינו פעם ונאבקו בהתבדלות שלנו תוך כפיה של נורמות ופרקטיקות אחרות?

    • anatpross הגיב:

      אני לא "מחנכת" אף אחד; אני נלחמת על זכויותיי הטבעיות. אין לי מנדט, יומרה או רצון לשנות את התרבות שקיימת בחברה החרדית. הבעיה שלי מתחילה במקום שבו זה מגיע להגבלה ולהדרה שלי ושל שכמותי.

      • anatpross הגיב:

        מלבד זאת, אני באמת לא רואה איפה את מוצאת כאן כפייה חילונית. אני רוצה לשיר. אני רוצה שפני יהיו על שלט. אם זו כפייה חילונית מצבנו עגום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s