ביקשו ממני לאכול כובע. מצטערת, לא בקטע של כובעים.

כן, זה אונס.

את שורת הסטטוס הזו, שהופיעה אצל מספר חברות פייסבוק שלי בימים האחרונים, בחרתי לרשום כפתיחה לפוסט הזה. זה לא אומר שאני בהכרח מסכימה איתה לגבי המקרה שהתרחש לפני שבועיים בחוף בוגרשוב; זה לא אומר שאני חושבת שכל מקרה דומה הוא בהכרח אונס; אבל זה משפט מעניין בעיני, כי הוא כנראה מייצג את הדיכוטומיה שאפיינה את הדיון הציבורי סביב המקרה והכעיסה כל כך הרבה אנשים. דיכוטומיה בין פמיניסטיות זועמות שלא מאפשרות חופש מחשבה ודעה לנשים אחרות, ובין בני אנוש אכזריים שאין בהם שמץ אכפתיות ודאגה לאחר.

תקציר (בערך, וכי אני מניחה שאין באמת סיכוי שמישהו שלא מכיר את העניין יטרח לקרוא את הפוסט הזה) ניתן למצוא כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4218503,00.html.

כשעדויות האישה החלו להתפרסם, מיד יצאו תומכי גרסת ה"רק-מין-קבוצתי-לא-יותר-מהפרעה-לסדר-ציבורי" במחולות ניצחון וירטואליים, והפיד שלי געש. לשמחתי (או אולי לצערי, אי אפשר לדעת באמת) מרבית היום עבר עלי בנסיעות ובלי יותר מדי גישה למחשב, ככה שלא יכולתי להשתתף באופן פעיל בויכוחים המרים בנושא. חשבתי שזה יעבור לי מעל הראש, אבל ידיד שלי שיתף את אחת הכתבות דנן על הקיר שלי. אז לא יכולתי להתאפק.

קודם כל, מספר כשלים עובדתיים. יש עדויות ראייה שטוענות שהיה בחוף בוגרשוב אקט מיני בין מספר נערים ובין האישה. לפי המשטרה, גרסת האישה טוענת שלא היה כלום; נכון, היא בסבירות גבוהה יודעת יותר טוב מה היא הרגישה ואם היא הסכימה, אבל הצירוף בין הסתירה הזו (כאשר היא אחת והעדויות הן של יותר מאישה אחת), בין הדיווח על כך שמדובר באישה עם רקע נפשי המוכרת לרשויות הרווחה, בין השיחה שאיכשהו במקרה מדהים נמחקה ממכשירי ההקלטה של המשטרה – הצירוף הזה לא מאפשר לי להאמין לה. לא אכפת לי מה זה יגרום למישהו לחשוב עלי – זו נראית לי כמו הסקת מסקנות מתבקשת.

אבל בכל מקרה, זו לא המהות. המהות נוגעת להרבה יותר מהפרשה המסוימת הזו.

הדיון הציבורי כלל, ממה שאני ראיתי, הרבה שימוש בהיפוך מגדרי. שאלו אותי ואחרות האם היינו מניחות אשם כבד של אונס גם במקרה שגבר היה שותה ולא שולט בעצמו ואישה היתה מנצלת את כניעותו. ו"שאלו" זה עוד במקרה הטוב; הרוב פשוט הטיחו בנו שנעשה את ההפך. אז הבה נזכיר כמה עניינים. ראשית (וזה קטנוני ולא מעניין, אבל נדרש לצורך הדיוק), מבחינת החוק, *אי אפשר לאנוס גבר* אז כששואלים למה גבר שמשתכר ואונס אחראי למעשיו, ואילו אישה שיכורה היא קורבן – צריך לזכור שהעבירה מוגדרת כ"בועל אישה שלא בהסכמתה החופשית". שנית, מבחינת הסטטיסטיקות, גברים אמנם נאנסים (אני לא החוק, אז מבחינתי, כמובן, גבר שנכפה עליו אקט מיני שקול לאישה שנכפה עליה אקט מיני), אבל כמעט ולא על ידי נשים. נשים כמעט ולא אונסות. הסיבה לכך, וזו סיבה שנורא קל לשכוח כשעושים את ההיפוך המגדרי הזה מול פמיניסטיות כעוסות, היא ש*ואני ממליצה שתשבו*אין שוויון בין גברים ונשים. לא בחברה, לא פיזית, ולא בתוך אקט מיני הטרוסקסואלי כפי שמוכרים לנו אותו מגיל (השלימו בעצמכם). הגבר השיכור יכול לכפות מין יותר בקלות. האישה השיכורה יכולה להתגונן ממין לא רצוי יותר בקושי. להתעלם מזה נראה לי, אישית, כמו טעות.

ההיפוך המגדרי הזה מגוחך. אי אפשר לעשות אותו. בעולם אוטופי, שבו יחסי הכוח אינם מובהקים כמו בעולם שלנו ומתנקזים למקום הפיזי בלבד – גם שם לגבר קל יותר לתקוף אישה. גם שם אישה תהיה פגיעה יותר. גם שם, וגם בחברות השוויוניות ביותר, לגברים יהיה קל יותר לכפות מין על נשים מאשר ההפך. בחברה שלנו זה על גבול הבלתי אפשרי – וזה באמת כמעט ולא קורה.

בחברה שלנו, לעומת זאת, ואולי כדאי להזכיר את זה או ליידע את מי שאיכשהו הצליח לחמוק מהעניין, נשים נמנעות מלהתלונן על אלימות מינית. נשים מושתקות. נשים מקבלות מסרים חריפים שזו אשמתן, שהן פתייניות, שהן אשמות. במקרה הזה, שבו הגברים המעורבים היו לא גברים אלא נערים קטינים, היו שפע תגובות על כך שלמעשה היא ניצלה אותם מינית, והיו אפילו מי שהגדילו וטענו שהיא אנסה אותם. יש נשים שיראו תגובות כאלה נגדן, יאספו מאיזשהו גורם מספיק כוחות נפשיים בשביל לעמוד מולן ולהתמודד. יש נשים שייכנעו. כמו שיש נשים שייכנעו ויקיימו יחסי מין גם כשהן לא באמת מעוניינות בכך, אבל לא יודו לעולם שמדובר באונס, לא מול עצמן ובטח שלא מול הסביבה.

אתם רשאים לחשוב מה שאתם רוצים על האירוע בחוף בוגרשוב. להאמין למה שפורסם כעדות האישה זו אסטרטגיה הגיונית. היא גם נוחה, כי היא מאפשרת לנו להתמודד עם כל הרוע האנושי שצף במלוא כיעורו כשעשרות אנשים צפו במופע הקרקס הזה בלי להתערב, וכשהמשטרה לא חשבה שזה מעניינה. אתם רשאים לחשוב שאם זו נערת ליווי אז הגיוני לגמרי שהיא תתרוצץ בחוף כשלגופה רק חלק לבוש עליון; כן, אני בטוחה שיש נשים שזה מה שעושה להן את זה ושככה הן נהנות מסקס. אבל לדעתי האישית, לו אני אישה שכל העדויות לגביה מציירות תמונה של מצב נפשי מעורער ומוחלשות, לא הייתי מוצאת מאיפה לשאוב את הכוחות להתמודד עם התגובה הציבורית שהייתה מנת חלקה של אותה אלמונית.

ולא, זה לא אומר שאני חושבת שכל אקט מיני הטרוסקסואלי הוא בחזקת אונס. זה גם לא אומר שאני לא חושבת שאין לנשים זכות לבחירה חופשית לגבי מימוש תשוקותיהן הגופניות. זה רק אומר שאני לא מאמינה לכל מה שנראה על פניו כהסכמה – ובטח לא מפרשת כל הסכמה כרצון חופשי.

ענת

נ.ב: לא נראה לי שיותר מדי אנשים מכירים את השיר שעוררה בי התגובה המחליאה של הפרקליט בדבר האסתטיקה החסרה במקרה הנ"ל (וצוטטה בכיתוב לשרשור המפלצתי שנוצר אצלי בפרופיל), אז הנה. זה לא קשור לאלימות מינית, אבל זה שיר נהדר.

אודות anatpross

סטודנטית, חינוכניקית, חיפרושלמית. אישה קטנה ומלאת סתירות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s