איך התעוררתי יום אחד וגיליתי שאני כבר לא ליברלית

(או: ה"למה אני צריכה פמיניזם" הפרטי שלי)

 

קצת רקע.
יש שתי אסכולות על מרכזיות בתוך הפמיניזם – פמיניזם ליברלי ופמיניזם רדיקלי. הזרם הראשון הוא זה שגורס שנשים יכולות וצריכות להשתוות בתוך כללי המשחק הקיימים; הזרם השני טוען שצריך לשנות את כללי המשחק כי מראש אין אפשרות אמיתית לשוויון.
מתוך הכותרת, אני מניחה שניתן להבין שהגדרתי את עצמי כפמיניסטית ליברלית במשך הרבה זמן.
עוד קצת רקע: מבלי להיכנס להגדרות של סיסג'נדריות ופמיות ונראות וכל אלה – גם כי, אם אודה על האמת, עדיין לא עמדתי על ההבחנות המדויקות ביניהם – אני אישה סטריאוטיפית מאוד. גם במראה, גם בהעדפות המקצועיות, גם בנטיות האישיות. 
עכשיו אפשר להתחיל.

 

אתמול אכלתי ארוחת ערב עם חברים, וסיפרתי להם על חוויותיי מפראג. בין היתר, סיפרתי על כך שקניתי לאחיינית הגדולה שלי לגו; בתגובה, המארח, שהוא אגב בחור פמיניסט לגמרי, אמר לי: "תקני לה גולדיבלוקס!"
(מה זה גולדיבלוקס? ובכן, הנה הפרסומת)
כשהמוצר התפרסם, עפו עליו מכל הצדדים שלי; גם בגלל הפרסומת (שהיא בהחלט חמודה ומהוקצעת והבנות בה מדליקות) וגם בגלל המוצר עצמו (שאמור להנגיש לבנות את הקטע הזה של מיומנויות טכניות וחקרנות בלי לוותר על מהממוש וורודוש). ואני…אני פחות התלהבתי. יש במוצר הזה משהו שמזכיר לי את הביוש שעושים בחלק מהחוגים הפמיניסטיים לבחורות שהולכות על עקבים ולובשות שמלות.

מרגילים אותנו לחשוב שאנחנו יכולות לשאוף למרכיבי זהות שמחוברים היום למה שגברי. מנסים לחבר נשים למקצועות מדעיים, להייטק, או בהיבטי האישיות – לחנך אותן להיות אסרטיביות יותר, בטוחות יותר, לשווק יותר את עצמן. מעבר לזה שזה כשלעצמו מאוד תמים (כי מקצועות שעוברים פמיניזציה, עוברים גם שחיקת מעמד ושכר; כי צריך להשקיע גם מאמץ בג'נדר מיינסטרימינג של מורים מקצועיים בבית הספר אם רוצים להעלות את כמות הבנות, ולא רק לדבר אל הבנות עצמן; כי בנות שמסגלות לעצמן קווי אופי כאלה זוכות אוטומטית לסנקציה חברתית), זה גם מכעיס. זה מכעיס כי כמו שניכר מהפרסומת, זה מגיע עם זלזול והקטנה של מה שנתפס כנשי.
בפרסומת, רואים אותן יושבות משועממות ועצבניות מול שלוש נסיכות חמודות; רואים אותן מטלטלות סלסלת תינוק באמצעות המכשיר המוזר שהן בונות; רואים אותן משתמשות בכלים כדי, למשל, למזוג תה או להתנדנד בנדנדה בחצר.

וואלה, מפרסמים יקרים, לא באתם לי בטוב. תינוקות צריך לערסל, לא לטלטל. תה אפשר למזוג ביד, וחשוב לדעת למזוג אותו ביד. משחק בצוותא שבו יש מישהו שתורו לנדנד – זה טוב. זה חיובי! זה לא חיובי לבטל אספקטים טובים ובריאים של התנהגות שמוכרת כנשית, זה לא חיובי לדרוס את הילדה שמשחקת במסיבת תה עם חברות בדרך לשכנע את אחיותיה שהן צריכות לבנות מכשירים מגניבים.
הדרך לשוויון אמיתי עוברת בזה שנקבל גם את התחביבים האלה כחשובים ולגיטימיים, כשנדחוף את כולם לשחק בבובות ובמשאיות. אני רוצה שהאחייניות שלי יגדלו בעולם שמשדר להן שרוטינות של טיפוח, כמו לק ואיפור, הן לא דבר שטחי שבאמצעותו הופכים את עצמך ליותר יפה, אלא דרך לשחק, לעבוד על מוטוריקה עדינה וליצור אמנות; אני רוצה שהן ידעו שמותר להן להיות עדינות ולוותר, כי זו תכונה חיובית, אבל שלפעמים צריך לדעת לעמוד על שלך ולהיות אגרסיבית, וזה לא הופך אותך לרעה. אני רוצה שהן ידעו שנטיות אינטלקטואליות להיסטוריה, ספרות או חינוך לא הופכות אותן לפחות טובות; והדרך לשם לא עוברת בגולדיבלוקס, לא בצעצוע זה או אחר.

היא עוברת דרך עבודת שכנוע קשה, שאין טעם בהיררכיה בין זהויות כמו שיש בעולם שלנו היום; בשכנוע בעצם זה שיש לנו היררכיה, שאנחנו מתעדפים זהות אחת על פני אחרת; היא עוברת בשינוי תרבותי של כולנו. ובשביל זה, אני צריכה פמיניזם. 

 

(פוסט זה אינו מושלם, והוא זקוק לעריכה ללא ספק. כשיבוא לי, אלטש אותו)