שיער, פסיכולוגיה בגרוש (חלק ב')

ביום ראשון האחרון, כלומר, ב-28.4, בשעה שתיים בצהריים, הפכתי לבלונדינית. יש שיגידו (מספרם נזיל, אנשים נכנסים ויוצאים מהקטגוריה הזו כל הזמן) שהייתי בלונדינית גם קודם, בין אם בצבע השיער או בתת הגוונים שאפיינו אותו, ובין אם בסטריאוטיפים הנלווים לבלונד (אני מודה שהאחרונים מעטים יותר, אבל הם קיימים), אבל מה שיושב לי על הראש עכשיו לא יכול להיות מוסבר בחיוך תמים ו"אההה כן, הייתי יותר מדי זמן בשמש והיא פשוט הבהירה אותו" – מדובר בשינוי קהה, נגיד, לפחות 135 מעלות.

כאשר בחורה, המזוהה עם הג'ינג', כפי שהיתה מזוהה אמתכם הנאמנה (אני לא ג'ינג'ית טבעית, כן? אבל מסתבר שלא מעט אנשים חשבו שכן, וגם אלה שידעו שהוא צבוע התרגלו להתייחס אלי כאל ג'ינג'ית), הולכת ומשקיעה שלוש שעות וחצי מזמנה (הייתי מפרטת אבל זה לא תהליך מעניין במיוחד. אני יכולה רק להגיד שצביעת שיער לוקחת לי בדרך כלל לא יותר משעה-גג-בלחץ, כך שהייתי מופתעת וגם חששתי לאחר לעבודה), זה מעורר משהו. ולמרות שאינני בחורה המסובבת ראשים בשגרה, והייתי מעזה ואומרת שאני אפילו מאוד סולידית במראה, בלונד יוצר שינוי שקשה להתעלם ממנו.

מדוע? למה בלונד נראה לנו כמו שינוי דרסטי יותר שאישה עושה, גם אם מדובר באישה שמשנה את מחלפותיה חדשות לבקרים? הרי אנשים ראו אותי צבועה לחום כהה מאוד, לג'ינג'י, לאדום – שלושה צבעים שאינם הצבע המקורי שלי ואחד מהם (האדום) אפילו לא נראה טבעי במיוחד. אז מה הקטע?

כאן נידרש לקצת רקע. אני רחוקה מלהבין יותר מדי בגנטיקה, והידע שלי נותר ברמת ידע פופולרי (כלומר, ויקיפדיה), כך שאם יש מישהו שמבין בנושא יותר ממני הוא מוזמן (!) לתקן. הבלונד מוכר כמוטציה גנטית שהופיעה בקרב ילידי אירופה לפני כ- 11,000 שנה, מוטציה שלפניה הם היו כהי שיער כשאר יושבי הכדור – כאשר אחד ההסברים להופעה של עור ושיער בהירים קשורה למחסור היחסי באור השמש וספיגה של ויטמין D (או משהו, אני כאמור לא טובה בביולוגיה ובטח שלא בלהסביר אותה). תיאוריה אחרת מציעה שהבלונד התפתח (כמוטציה) יותר מפעם אחת במקומות שונים בעולם, מה שמסביר את ההתפשטות המהירה שלו. בכל מקרה, השורה התחתונה היא שהבלונד הוא מוטציה. ומוטציה, גם לאנשים שהידע הביולוגי שלהם זעיר, מוכרת כמילה עם משמעות תרבותית מאוד ברורה.

עכשיו נקפוץ לעולם תוכן אחר, ונידרש למקור הלשוני של המילה בלונד. גם כאן, בלשנים מוזמנים לתקן.
יש הרבה הצעות אפשריות למקור של המילה. אנגלית היא שפה די אקלקטית בסופו של יום, והמילה "בלונד" היא ממילא קצת על-שפתית. בכל זאת, אני אבחר משהו אחד שמצא חן בעיני: משמעות המילה האנגלית-עתיקה beblonden היא "צבוע". כך שהתפיסה של בלונד כמשהו לא טבעי היא לא רק עניין ביולוגי (והרי יש הרבה עובדות ביולוגיות שלא קיבלו הכרה בנורמות תרבותיות) אלא גם כזו שחלחלה לשפה.

כעת, משסיימנו את ההסברים הללו, אפשר לתהות אם *אני* מרגישה אחרת, כי בסופו של דבר זה מה שכולם שואלים אותי – איך החיים בתור בלונדינית? האם בלונדיניות אכן נהנות יותר?
ובכן, שיער בלונדיני הוא שיער יותר תובעני ותלותי. כחומה/ג'ינג'ית שהתברכה בשיער רך, חלק וחביב, לטפל בו בבוקר דרש ממני בערך שלוש העברות מברשת ואני מודה – לא תמיד טרחתי להציץ במראה לפני שיצאתי מהבית. הבלונד, לעומת זאת, דורש ממני לא רק להציץ ולראות – יש לו דרישות. יש לו דרישות בנוגע לצבע הבגדים שלי, יש לו דרישות שאתאפר, יש לו דרישות שאסתרק יותר.

מצד שני, ואולי זו תחושה שנובעת קצת מפרנויה וקצת מחשיבה משאלתית, אני כן מרגישה שמביטים בי יותר. כן. בהחלט. אמנם מדובר בשבוע, ואי אפשר להסיק משבוע אחד, ואולי זו בכלל אני שמקרינה החוצה את התחושה של "אני אחרת, משהו בי שונה". אין לדעת. אבל בינתיים, הבלונד הולך ומתבהר (סטגדיש) כחבר תובעני ומתגמל.

שלכם, מעולם שבו כולנו אנתרופולוגים בתצפיות משתתפות,
ענת.

(הערת צד לעצמי: אני כותבת במידה מסוימת של חן ושנינות ולא חשה מומחיות בשום עולם תוכן – האם זה אומר שיש לי עתיד ככותבת טורים באתר אינטרנט כלשהו?)